פרביוטיקההם סוג של תוסף תזונה המורכב ממרכיבי מזון בלתי-ניתנים לעיכול המעניקים יתרונות בריאותיים למארח על ידי גירוי סלקטיבי של הצמיחה ו/או הפעילות של אחד או מספר מצומצם של מיקרואורגניזמים מועילים במעיים, ובכך משפרים את בריאות המארח.
המושג פרה-ביוטיקה הוצע לראשונה ב-1995 על ידי גלן גיבסון, שהוכר בינלאומי כ"אבי הפרה-ביוטיקה". פרביוטיקה מתייחסת לחומרים אורגניים שאינם מתעכלים או נספגים על ידי המארח אך יכולים לקדם באופן סלקטיבי את חילוף החומרים והשגשוג של חיידקי מעיים מועילים, מה שמוביל לשיפור בריאות המארח.
פרה-ביוטיקה יעילה אמורה להתנגד במידה רבה לעיכול במערכת העיכול העליונה ולהיות ניתנת לתסיסה על ידי המיקרוביוטה של המעי ברגע שהיא מגיעה למעי הגס. חשוב לציין, זה צריך לעורר באופן סלקטיבי את הצמיחה של חיידקים מועילים מבלי לקדם מיקרואורגניזמים פתוגניים או ריקבון. רוב הפרה-ביוטיקה היא פחמימות; עם זאת, בהגדרה, חומרים שאינם- פחמימות אינם נכללים בסיווג כפרה-ביוטיקה. בתיאוריה, כל חומר שמדכא חיידקים מזיקים תוך שהוא מעדיף צמיחה או פעילות של חיידקים מועילים עשוי להיחשב כפרה-ביוטי.
מכיוון שלא ניתן לפרק, להיספג או לנצל פרה-ביוטיקה בגוף האדם, הם עוברים דרך מערכת העיכול למעי הגס, שם חלקם מותססים ומנוצלים על ידי המיקרוביוטה של המעי הגס. על ידי קידום הצמיחה של מיקרואורגניזמים מועילים במעיים, לפרביוטיקה תפקיד חשוב בשיפור המיקרואקולוגיה של המעיים ובתמיכה בחילוף החומרים של שומנים, חלבונים ומינרלים. כתוצאה מכך, הפרה-ביוטיקה מיושמת יותר ויותר בתעשיות המזון, המזון והתעשיות הנלוות.
הפרה-ביוטיקה הנפוצה כוללת אוליגוסכרידים כגון פרוקטו-אוליגוסכרידים (FOS), גלקטו-אוליגוסכרידים (GOS), קסילו-אוליגוסכרידים (XOS), איזומלטו-אוליגוסכרידים (IMO), אוליגוסכרידים מסוג סויה, סויה. מיקרו-אצות מסוימות יכולות לתפקד גם כפרה-ביוטיקה, כולל ספירולינה ואפאניזומנון. בנוסף, פוליסכרידים (כגוןTrametes versicolorפוליסכרידים וחנקן גזר- המכילים פוליסכרידים), הידרוליזטים של חלבונים (כגון הידרוליזטים של קזאין, -לקטאבומין ולקטופרין), כמו גם ירקות, עשבי מרפא סיניים מסורתיים וצמחי בר ממקור טבעי יכולים לשמש גם כפרה-ביוטיקה.